אפתח בסיפור אישי
לא מזמן סיימתי סדנת כתיבה בת שבועיים
(4 מפגשים)אפילו שהייתי המרצה , היה לי עצוב שהסדנה הסתימה ,נקשרתי למשתתפים , עבדתי אתם ,עברו יחד חוויות ובילינו זמן רב במשותף ,
קשה לי לדמיין, מה עובר על בנאדם שמסיים 20-30 ואפילו 40 שנים! באותו מקום עבודה ,הזיכרונות , החוויות שהוא צבר –
הם בעלות מטען אישי גדול מאוד !
בגלל זה, גם האירועים האלו שנועדים לכבד את העובד /עובדת,
הם די עצובים לפחות מבחינתם ….
החוויות – והזיכרונות שחווית באותו מקום -שלא יהיה עוד חלק מחייך
המקום- הנוח והמוכר -התחלף בעתיד עם אי ודאות
הגיל- שמזכיר לך שאתה כבר לא נער ..
אבל, אפשר גם אחרת …
לצד הזיכרונות והחוויות אפשר שיהיה גם שמח , מצחיק
ואפשר לגרום לאותו עובד שפורש,
לעזוב את מקום העבודה עם חיוך על הפנים !
שפונים אליי באירועים כאלו,
מה שאני עושה,
אם זה בשיתוף עם אותו עובד /ת
ואם זה ללא שיתופו (נשמר בסוד)
אני לומד ושומע על חוויות מיוחדות שחווה בארגון :
הפעם שנאלץ למשוך זמן ללקוחות שהגיעו לפגישה עסקית והשותף שלו איחר להגיע….
והוא הציע להם קפה ועד קפה עד שגם נגמר הקפה….
עובד שאיחר לו כל הזמן אז הוא קנס אותו כל פעם בשטיפת כלים לכל המחלקה…
וכך הלאה לגבי מנהלים מיוחדים שעבד תחתם,
עובדים מיוחדים, לקוחות מיוחדים
וגם על האישיות שלו / שלה עצמם :
הוא מאוד פדנט ומסודר – לכל מחק ומהדק יש מקום מסודר במגירה כל פגישת מחלקה -סיכם בנקודות
היא היתה עובדת מאוד יצירתית,הציעה להקים אתר אינטרנטי עם מענה של שאלות ותשובות ללקוחות והייתה זוכרת שמות ומקרים של כל תיק שעבדה עליו…וכו' וכו'
מה שאני עושה לוקח את כל הנתונים האלו –
ומשכתב אותם לקטעי סטנדאפ הומוריסטיים ומצחיקים ,
שאחד העובדים יקריא במסיבת הפרישה –
וכך גם נזכר בחוויותיו של אותו עובד, פועלו,
וגם במקום שיזכור את האירוע כעצוב וסיום דרך,
נעשה אותו משעשע מצחיק ,חוויתי,
וכמובן (עם ניאונסים קטנים) אופטימי לעתיד !